מדפסת תלת־מימד פוגשת צילום

אני נמצא בעולם של מדפסות התלת־ממד כבר משנת 2019. מי שמכיר אותי יודע שאני חובב טכנולוגיה לא קטן, ובגלל זה התחום הזה תמיד משך אותי. במשך השנים כבר הדפסתי כל מיני דברים, התנסיתי, למדתי, טעיתי ושיפרתי, אבל דווקא לאחרונה גיליתי מחדש עד כמה מדפסת תלת־ממד יכולה להיות שימושית בחיים האמיתיים.

לא מזמן החלפתי את המדפסת הקודמת שלי וקניתי Bambu Lab X2D חדשה. מבחינתי זו הייתה הזדמנות להתחיל לחשוב קצת אחרת. במקום לשאול רק מה אפשר להוריד ולהדפיס, התחלתי לשאול את עצמי שאלה הרבה יותר מעניינת:

מה חסר לי בחיים שאני פשוט יכול לייצר בעצמי?

וכצלם, לא לקח הרבה זמן עד שהמחשבה הזאת הגיעה ישר לציוד הצילום שלי.

החיבור בין מדפסת תלת־ממד למצלמה שלי

היום אני מצלם עם מצלמת Sony מסדרת A7R. בעבר הייתי עם Canon, ולפני מספר שנים עברתי לסוני. עם הזמן כמובן מצטבר גם ציוד: סוללות, כרטיסי זיכרון, אביזרים קטנים, מגנים, חלקים לעדשות ועוד הרבה דברים שבסוף צריכים להיכנס לתיק ולנסוע איתי.

מי שטס עם ציוד צילום מכיר את זה. אם מדובר בטיול שבו אני לוקח את המצלמה, יש פתאום עוד שקית, עוד תא בתיק, עוד סוללה, כרטיס SD פה, microSD שם, וכל הדברים הקטנים האלה שבבית נראים מסודרים הופכים במהלך טיול לבלאגן אחד גדול.

במשך הרבה זמן הייתי שם חלק מהציוד הזה בשקית קטנה. היא עשתה את העבודה, אבל זה אף פעם לא באמת הרגיש מסודר.

ואז הסתכלתי על מדפסת התלת־ממד ואמרתי לעצמי: למה בעצם אני ממשיך להשתמש בשקית?

במקום לקנות קופסה, החלטתי ליצור אחת

יש ברשת מאגרים עצומים של מודלים מוכנים להדפסה, ובמערכת של Bambu Lab אפשר למצוא כמויות מטורפות של דברים שאנשים כבר תכננו ושיתפו.

יכולתי לחפש קופסה קיימת, להוריד קובץ ולהדפיס.

אבל דווקא הפעם לא רציתי.

רציתי משהו שמתאים בדיוק אליי ולציוד שלי. לא בערך, לא כמעט, ולא מוצר שבו חלק מהמקומות בכלל לא שימושיים עבורי.

רציתי קופסה נסגרת שתכיל את הסוללות שלי, ובנוסף מקום מסודר ל-21 כרטיסי SD ועוד 21 כרטיסי microSD.

ופה התחיל החלק הכיפי באמת.

מדדתי הכל בעצמי

הוצאתי את הקליבר הדיגיטלי שלי, זה השם של אותו מכשיר מדידה מדויק שאני תמיד שוכח איך קוראים לו, והתחלתי למדוד את הציוד.

מדדתי את האורך, הרוחב והעובי של הסוללות ושל כרטיסי הזיכרון. רציתי שהכל ייכנס בצורה נכונה, בלי שהחלק יהיה רופף מדי ובלי שאני אצטרך להפעיל כוח בכל פעם שאני מוציא כרטיס.

ופה עשיתי משהו שאני חושב שהוא חשוב במיוחד כשעובדים עם בינה מלאכותית: לא נתתי לה לנחש את מה שאני יכול למדוד בעצמי.

אני משתמש המון ב-AI, אבל כבר למדתי שאם יש נתון פיזי שאני יכול לבדוק בעצמי תוך חצי דקה, הרבה יותר חכם לתת למערכת את המספר המדויק מאשר לבקש ממנה לנחש בשבילי.

המילימטרים הקטנים האלה הם לפעמים בדיוק ההבדל בין חלק שנכנס מושלם לבין הדפסה של כמה שעות שהולכת ישר לניסיון הבא.

ואז נכנסו ChatGPT ו-Claude לתמונה

כאן בעצם התחברו אצלי שלושה תחומים שאני מאוד אוהב: צילום, הדפסה בתלת־ממד ובינה מלאכותית.

השתמשתי ב-ChatGPT כדי לפתח את הרעיון, לחשוב על המבנה של המתקן ולהמחיש איך אני רוצה שהוא ייראה. הסברתי מה צריך להיות בפנים, כמה מקומות אני רוצה לכרטיסים, איפה יהיו הסוללות ואיך אני מדמיין את הקופסה.

במקביל השתמשתי גם ב-Claude, ובמיוחד ב-Claude Cowork, כחלק מתהליך המידול שלי. באמצעות חיבור לכלים נוספים ו-MCP אפשר להגיע לתהליכים מאוד מעניינים של יצירת מודלים ועבודה עם קוד.

אני בכוונה לא נכנס כאן עמוק לפייתון, MCP, מידול וכל החלק הטכני שמאחורי זה. זה עולם שלם בפני עצמו ובהחלט יכול להפוך לכתבה אחרת.

מה שמעניין אותי בכתבה הזאת הוא התוצאה:

היה לי רעיון למוצר שלא היה לי בבית. מדדתי את מה שאני צריך, הסברתי לבינה המלאכותית מה אני רוצה, בניתי מודל והדפסתי אותו.

אחרי בערך שעה עד שעה וחצי של עבודה כבר הייתה לי גרסה ראשונה שאפשר להתחיל לבדוק ולשפר.

וזו מבחינתי אחת הנקודות הכי חזקות בכל הסיפור הזה. גם אם הגרסה הראשונה לא מושלמת, אני לא תקוע עם מוצר שקניתי.

אני יכול לפתוח את המודל, להזיז משהו במילימטר, להגדיל תא, לשנות עובי, להדפיס שוב ולבדוק.

ואז התחלתי להדפיס דברים למצלמה

אחרי הקופסה הבנתי שאין באמת סיבה לעצור שם.

אחד הדברים שהדפסתי היה גריפ למצלמה. רציתי משהו שיתאים לצורה שבה אני מחזיק את המצלמה וייתן לי פתרון שמתאים יותר לשימוש שלי.

משם המשכתי למגן למצלמה.

וכן, כשאני אומר מגן אני מתכוון למגן אמיתי שמולבש על גוף המצלמה. הדפסתי אותו בשחור, והתוצאה מבחינתי הייתה מדהימה. פתאום מוצר שלפני כמה שנים הייתי מחפש באינטרנט, מזמין ומחכה שיגיע, הפך למשהו שאני יכול ליצור אצלי בבית.

אחרי המצלמה הגיע כמובן תורה של העדשה.

הדפסתי גם מגן לעדשה, ובהמשך גם מגן שמש לעדשה ב-PETG עבור עדשת ה-60 מ"מ שלי.

וכל הדפסה כזאת גרמה לי להבין שהמגבלה האמיתית כאן היא הרבה פעמים לא המדפסת, אלא הדמיון שלנו.

PLA, PETG, TPU ומה בכלל מתאים לציוד צילום?

למי שלא מגיע מעולם ההדפסה בתלת־ממד, יש לא מעט סוגים של חומרים שאפשר להדפיס איתם. בין המוכרים אפשר למצוא PLA, PETG, ABS ו-TPU.

אני לא משתמש באותו חומר לכל דבר.

לציוד צילום אני משתמש הרבה ב-PETG כשאני רוצה חלק קשיח ועמיד יותר, וב-TPU כאשר אני צריך משהו גמיש שיכול להתאים יותר להגנה, ריכוך או מגע עם ציוד.

זה גם אחד היתרונות הגדולים של התחום. לא רק שאני מחליט מה תהיה הצורה של החלק, אני יכול לבחור גם מאיזה סוג חומר הוא יהיה.

כמובן, אני גם לא מתייחס לחלק מודפס כאילו הוא אוטומטית תחליף לכל אביזר מקצועי. כשמדובר בחלק שצריך לשאת משקל משמעותי, להחזיק מצלמה יקרה באוויר או לבצע תפקיד בטיחותי, מבחינתי צריך לבדוק אותו היטב ולא לקחת סיכון מיותר על ציוד צילום יקר.

זה כבר מזמן לא רק צילום

ככל שהשתמשתי יותר במדפסת, התחלתי לראות פתרונות כמעט בכל מקום בבית.

לפני כמה ימים בניתי אצלי מערכת השקיה. במהלך העבודה נגמרו לי מחברים לצינורות הטפטוף.

פעם הייתי צריך לעצור, לנסוע לחנות, לחפש מחבר מתאים, לגלות אולי שאין בדיוק את המידה שאני צריך ואז לנסות לאלתר.

הפעם פשוט יצרתי מחבר והדפסתי אותו.

מדובר בצינורות השקיה, כך שהמידות חשובות. אם החיבור גדול מדי הוא לא יתפוס כמו שצריך, ואם הוא קטן מדי אי אפשר יהיה להכניס את הצינור.

הדפסתי את החלקים במידה שהייתי צריך, חיברתי אותם בלחץ לצינורות, והמערכת עובדת.

דווקא הדוגמאות האלה, הדברים הקטנים והלא מרשימים לכאורה, הן מבחינתי מה שהופך מדפסת תלת־ממד למשהו הרבה יותר מעניין מצעצוע טכנולוגי.

לא חייבים להדפיס דברים גדולים כדי להבין את הערך

ברור שאפשר להדפיס אגרטלים, פסלים, דמויות ודברים יפים לבית. גם אני אוהב את הצד הזה.

אבל מבחינתי הקסם האמיתי התחיל ברגע שהבנתי שאני יכול לפתור בעיה קטנה שיש לי עכשיו.

חסר לי מחבר?

אני יכול ליצור אחד.

הכרטיסים שלי מבולגנים בתיק?

אני יכול לבנות להם מתקן.

אני רוצה מגן שמותאם לציוד שלי?

אני יכול לנסות לתכנן אותו.

אני צריך חלק בצורה מאוד מסוימת שאין סיכוי שאמצא בחנות?

פתאום גם זה אפשרי.

המסלול שלי מרעיון לחלק אמיתי

התחושה של ליצור משהו בבית

מדפסת כמו ה-X2D היא לא מוצר זול, ובסופו של דבר מדובר בהוצאה של אלפי שקלים. אני גם לא חושב שכל אדם בעולם חייב מדפסת תלת־ממד בבית.

אבל למי שאוהב ליצור, לבנות, לתקן, להתאים דברים לעצמו ולשחק עם טכנולוגיה, זו יכולה להיות מכונה שמשנה לגמרי את הדרך שבה מסתכלים על חפצים.

פתאום אני פחות חושב רק במונחים של "איפה קונים את זה", ויותר במונחים של "איך אני בונה את זה".

ובשבילי זה החלק הכי יפה בכל התחום.

הדפסתי כבר דברים למצלמה, לעדשות, לאחסון ולמערכת ההשקיה, ואני בטוח שאלה רק הדברים הראשונים.

כי ברגע שמתחילים להסתכל מסביב ולשאול מה אפשר ליצור, פתאום רואים רעיונות בכל מקום.

והתחושה הזאת, לקחת רעיון שהיה לפני שעה רק בראש שלך ולהחזיק אותו אחר כך ביד, היא תחושה שקשה מאוד להסביר עד שחווים אותה.