יפן צילום אחר סתיו

יש מקומות שאני מגיע אליהם וכבר יודע פחות או יותר מה אני רוצה לצלם.

 ביפן זה עובד קצת אחרת. אתה יוצא מהמלון עם המצלמה, מתחיל ללכת, ותוך כמה דקות מבין שהמצלמה כנראה לא תחזור לתיק בזמן הקרוב.

טוקיו היא הדוגמה המושלמת לזה. העיר עמוסה בפרטים, צבעים, אנשים, שלטים, רכבות, אורות ורחובות שנראים אחרת לחלוטין בכל שעה של היום.
בשעות היום אפשר למצוא סצנות רחוב מעניינות כמעט בכל מקום. אנשים שחוצים את הכביש, סמטאות קטנות בין בניינים ענקיים, חנויות ישנות ליד גורדי שחקים מודרניים, ואפילו תחנות הרכבת עצמן יכולות להפוך לחלק מהצילום.
אבל מבחינתי, אחד הדברים המעניינים באמת מתחיל כשהשמש יורדת.
בלילה טוקיו משתנה לחלוטין. שלטי הניאון נדלקים, ההשתקפויות מופיעות על הכביש, והעיר מקבלת מראה כמעט קולנועי. אם יורד גשם, בכלל הרווחת. האור משתקף באספלט הרטוב וכל הרחוב יכול להפוך לפריים שנראה כאילו יצא מסרט.
מה שאני אוהב במיוחד בצילום ביפן הוא שלא חייבים לרדוף אחרי האתרים המפורסמים. לפעמים דווקא הרחוב הצדדי, החנות הקטנה או האדם שיושב לבד בתחנת רכבת יוצרים תמונה הרבה יותר מעניינת ממקום שאלפי אנשים כבר צילמו בדיוק מאותה נקודה.
וזה גם אחד הדברים שלמדתי עם השנים בטיולים שלי. צילום טוב לא תמיד מגיע מהמקום הכי מפורסם. לפעמים הוא מגיע דווקא מהרגע שאתה כמעט ממשיך ללכת, ואז משהו קטן תופס לך את העין.
מחוץ לטוקיו יפן משתנה שוב. מקדשים, כפרים, הרים, יערות ונופים ירוקים נותנים לצילום קצב שונה לגמרי. פתאום במקום אורות ניאון והמון אנשים, אתה עובד עם ערפל, אור טבעי, עצים ומבנים בני מאות שנים.
בשבילי זו בדיוק הגדולה של יפן כיעד צילום.
אפשר לצלם בה רחוב, אדריכלות, אנשים, טבע, לילה, תרבות ואפילו פרטים קטנים שמספרים סיפור שלם על המקום.
ובסופו של דבר, זה מה שאני מחפש כשאני מטייל עם מצלמה. לא רק להביא הביתה תמונות יפות, אלא לחזור עם רגעים שמזכירים לי איך המקום הרגיש כשעמדתי שם.

הטיול הגדול שאני מתכנן ליפן

נכון לעכשיו, יפן עדיין נמצאת אצלי בשלב התכנון, אבל זה כבר מזמן לא יעד שאני אומר עליו "יום אחד". אני רוצה לבנות שם טיול גדול באמת, כזה שישלב את טוקיו והצילום העירוני שלה עם הצד השני של יפן, ההרים, האגמים, היערות והאזורים שבהם אפשר לצאת מהעיר ולהרגיש שנכנסתי למדינה אחרת לגמרי.

התכנון שלי הוא להתחיל בטוקיו ולתת לעיר את הזמן שלה. לא להגיע, לסמן כמה מקומות ולהמשיך הלאה, אלא להקדיש כמה ימים לצילום רחוב, צילום לילה ולהסתובבות בלי יותר מדי לחץ. מבחינתי טוקיו אמורה להיות החלק העירוני המרכזי של המסע, ומשם אני רוצה להתחיל לזוז לכיוון הטבע.

אחת התחנות המרכזיות שאני רוצה להכניס למסלול היא אזור חמשת אגמי פוג'י. באזור נמצאים האגמים קוואגוצ'יקו, יאמאנאקו, סאיקו, שוג'יקו ומוטוסוקו, כולם סביב אזור הר פוג'י. מבחינתי זה מקום שממש דורש יותר מעצירה קצרה, בעיקר בגלל האפשרות לצלם את פוג'י לצד המים ובתנאים טובים גם עם השתקפות באגם.
משם אני רוצה להמשיך צפונה יותר אל האלפים היפניים, ואחד המקומות שסימנתי לעצמי הוא קמיקוצ'י שבמחוז נאגנו. מדובר בעמק הררי בגובה של כ-1,500 מטר בתוך הפארק הלאומי צ'ובו סנגאקו, עם נהר אזוסה, יערות ורכסי הרים שמקיפים את האזור. בתכנון שלי נמצאים גם אגם טאישו, גשר קאפה ואזור אגם מיוג'ין, עם הרבה הליכה וצילום לאורך העמק.
עוד מקום שאני ממש רוצה לשלב הוא מסלול טאטיאמה קורובה באלפים הצפוניים של יפן. זה אזור שעובר בגבהים משמעותיים בין מחוזות נאגנו וטויאמה וכולל את מורודו, נופי הרים, אגם מיקוריגה, אזור סכר קורובה ומסלולי הליכה בתוך נוף אלפיני. בתקופות מסוימות של השנה האזור מוכר גם בזכות קירות השלג העצומים של מסדרון השלג, אבל מבחינתי גם בלי זה, הנוף ההררי שם מספיק כדי להפוך אותו לאחת התחנות החשובות בטיול.
אם המסלול יסתדר כמו שאני רוצה, אני מתכנן להמשיך גם לשירקאווה גו במחוז גיפו. זה כפר היסטורי שנמצא למרגלות הר האקוסאן ומוכר בזכות בתי הגאשו זוקורי המסורתיים עם גגות הקש התלולים. הוא גם אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, ומבחינת צילום הוא נותן משהו שונה לחלוטין מכל מה שמגיע לפניו במסלול.
אני עדיין לא סוגר את הטיול לפי מספר ימים מדויק, כי מבחינתי טיול כזה צריך להיבנות סביב המקומות ולא להפך. אני מעדיף לתת יותר זמן לאזור הררי שמעניין אותי מאשר לרוץ בין עשר תחנות רק כדי להגיד שהייתי בהן.
וזה כנראה גם יהיה הקו של כל המסע הזה. טוקיו בשביל הרחוב והלילה, אזור פוג'י בשביל הנוף האייקוני, קמיקוצ'י וטאטיאמה בשביל ההרים והטבע, ושירקאווה גו בשביל הצד הכפרי והמסורתי של יפן.
אני לא יודע עדיין מתי בדיוק כל זה ייצא לפועל, אבל דבר אחד כבר ברור לי: כשאני אגיע ליפן, אני לא רוצה לראות אותה רק דרך הערים הגדולות. אני רוצה לקחת את המצלמה עמוק לתוך ההרים, ללכת לאורך האגמים והנהרות, לקום מוקדם בשביל אור טוב, ולחזור משם עם טיול שאני אזכור הרבה אחרי שהתמונות כבר יהיו על המחשב.