בקטנה:
אני משתמש היום ב־iPhone 17 Pro Max, ולכן כשהוצג ה־iPhone 18 Pro Max פחות עניין אותי כמה הוא מהיר יותר או איזה צבע חדש אפל הוסיפה. הסתכלתי ישר על המצלמה. צמצם פיזי משתנה, מהירות תריס ידנית, White Balance, היסטוגרמה ומערכת חדשה שאמורה לתת לתמונה מעין "נגטיב דיגיטלי" מאומת. על הנייר זה נשמע כמו עוד צעד שבו הסמארטפון מתקרב למצלמה אמיתית. אבל כשנכנסים לפרטים, הסיפור הרבה יותר מעניין וגם הרבה פחות חד־משמעי.
השנה אפל לא רק שיפרה מצלמה. היא שינתה את הדרך שבה שולטים בה
אני כבר רגיל לכך שבכל דור חדש של אייפון אפל מדברת על מצלמה טובה יותר.
עוד פרטים. עוד עיבוד. עוד HDR. עוד יכולות חישוביות.
אבל ב־iPhone 18 Pro וב־18 Pro Max יש שינוי שמבחינתי מעניין הרבה יותר מעוד שיפור אלגוריתמי קטן: אפל הכניסה לתוך המצלמה הראשית צמצם פיזי משתנה.
לא אפקט שמדמה צמצם. לא מספר שאפשר להזיז אחרי הצילום.
צמצם מכני אמיתי עם שישה להבים, שמאפשר למערכת לשנות את פתח הצמצם בהתאם לתאורה ולעומק השדה. בשליטה הידנית אפל מציעה ארבעה ערכים מוגדרים: f/1.48, f/1.8, f/2.8 ו־f/4.0.
עבור מי שמגיע מעולם הצילום, זה שינוי מעניין מסיבה פשוטה: במשך שנים הסמארטפון ניסה לעשות עבורי כמעט הכול. עכשיו הוא מתחיל להחזיר לי חלק מהשליטה.
ומה היה לי עד עכשיו ב־iPhone 17 Pro Max?
כאן מבחינתי מתחילה ההשוואה האמיתית, כי זה הטלפון שנמצא אצלי היום.
המצלמה הראשית ב־iPhone 17 Pro Max היא מצלמת Fusion של 48 מגה־פיקסל, עם אורך מוקד מקביל ל־24 מ"מ וצמצם קבוע של f/1.78. קבוע היא מילת המפתח.
אני יכול לשנות חשיפה, לעבוד ב־ProRAW, לבחור עדשות, לשחק עם סגנונות צילום ולעשות לא מעט דברים לאחר הצילום, אבל הצמצם הפיזי של העדשה עצמה נשאר f/1.78.
ב־18 Pro Max המצלמה הראשית עדיין 48MP ובאותו שדה ראייה של בערך 24 מ"מ, אבל היא מתחילה ב־f/1.48 ויכולה להיסגר עד f/4.
וזה כבר משנה את אופי המצלמה. לא בהכרח בכל תמונה, אבל לראשונה באייפון הצמצם עובר מערך קבוע שהוגדר מראש למשהו שאני יכול לבחור ולשלוט בו כחלק מתהליך הצילום.
f/1.48 הוא אולי החידוש החשוב יותר מהצמצם המשתנה עצמו
קל להיתפס למילים "Variable Aperture", אבל דווקא המספר הקטן ביותר ברשימה מעניין אותי במיוחד: f/1.48.
ה־17 Pro שלי מגיע ל־f/1.78. ה־18 Pro החדש פותח את העדשה יותר.
אפל מציינת שיפור של בערך 50% בביצועים בתאורה חלשה במצלמה הראשית, ובמקביל מציינת שהחיישן חדש. DPReview מציינים שגודל החיישן וגודל הפיקסלים נשארו זהים לאלה שב־17 Pro, ושפער איסוף האור שאפל מציגה תואם לפתיחה הרחבה יותר של f/1.48.
וזה מבחינתי הבדל מהותי. יותר אור שמגיע פיזית לחיישן משנה את נקודת הפתיחה של המצלמה עוד לפני שלב העיבוד החישובי.
בצילום לילה, בתוך מבנה, ברחוב בערב או בסצנה שבה אנשים זזים, פתח רחב יותר יכול לתת למערכת יותר אור ולאפשר לה, בהתאם לסצנה, לעבוד עם חשיפה קצרה יותר או ISO נמוך יותר. מבחינתי זה אומר פוטנציאל לפחות רעש או פחות מריחת תנועה, לא הבטחה שבכל צילום זה מה שיקרה.
את ההבדל האמיתי יהיה אפשר לשפוט בצורה רצינית רק בהשוואות צילום בתנאים זהים. נכון לכתיבת השורות האלה, ה־iPhone 18 Pro הוכרז ב־9 בספטמבר 2026.
אבל צמצם משתנה באייפון הוא לא צמצם משתנה במצלמת Full Frame
כאן צריך לעצור לפני שהמספרים מתחילים לבלבל.
אני מכיר את התחושה של צילום עם עדשה אמיתית במצלמה גדולה. מעבר מ־f/1.4 ל־f/4 יכול לשנות דרמטית את עומק השדה. בסמארטפון הסיפור אחר.
החיישן קטן בהרבה והעדשה קצרה מאוד, ולכן גם כאשר האייפון עובד ב־f/1.48, עומק השדה הטבעי שלו עדיין גדול יחסית למצלמת Full Frame עם עדשת 24 מ"מ ב־f/1.4.
מבחינת האופטיקה, הצמצם המשתנה הוא כלי אמיתי, אבל בגלל גודל החיישן ואורך המוקד הפיזי של מצלמת סמארטפון, מעבר מ־f/1.48 ל־f/4 לא ייצור את אותו עומק שדה שמקבלים ממערכת Full Frame מקבילה.
מבחינתי זה דווקא הופך את החידוש למעניין יותר, כי הוא פחות גימיק של "תראו איזה רקע מטושטש" ויותר כלי ששולט על אור, עומק שדה והתנהגות אופטית אמיתית.
ויש מצב שבו f/4 דווקא הרבה יותר מעניין מ־f/1.48
תחשבו על צילום של כמה אנשים. אדם אחד נמצא קצת קרוב יותר למצלמה, שניים מעט מאחור, ואני רוצה לשמור יותר מהקבוצה בפוקוס.
ב־iPhone 17 Pro Max העדשה הראשית נשארת פתוחה ב־f/1.78. ב־18 Pro המצלמה יכולה לסגור פיזית את הצמצם ל־f/2.8 או f/4 ולהגדיל את עומק השדה.
אפל עצמה מציגה את f/4 כמצב שמאפשר יותר עומק שדה ולשמור יותר פרטים בחלקים הרחוקים של הסצנה.
יש כאן משהו שאני אוהב מבחינת צילום: במקום לפתור הכול רק באמצעות Computational Photography, חלק מהפתרון חוזר להיות אופטי. האור עובר אחרת דרך העדשה עוד לפני שהתמונה הופכת לקובץ.
סוף סוף מהירות תריס אמיתית בתוך אפליקציית המצלמה
ופה, מבחינתי, נמצא אחד הדברים היותר מעניינים ב־18 Pro. לא הצמצם. מהירות התריס.
אפל הוסיפה מערכת שנקראת Pro Controls, שבתוכה ניתן לשלוט ישירות בצמצם, במהירות התריס וב־White Balance, ובנוסף להציג Histogram בזמן הצילום.
זה כבר מתחיל לדבר בשפה שאני מכיר מצילום.
אני רוצה להקפיא תנועה? מהירות תריס. אני רוצה דווקא לגרום לתנועה להימרח? מהירות תריס. אני מצלם בסביבה עם תאורה שאני רוצה לשמור בה על צבע מסוים? White Balance. אני רוצה לבדוק את החשיפה בלי להסתמך רק על איך המסך נראה? Histogram.
החידוש מבחינתי הוא שאפל מכניסה את כלי השליטה האלה ישירות לתוך אפליקציית המצלמה המקורית, ובמקביל מוסיפה בפעם הראשונה באייפון שליטה אמיתית בצמצם הפיזי המשתנה.
וזה שינוי קצת יותר עמוק מאשר עוד כפתור. מבחינתי אפל נותנת למשתמש שרוצה להתערב בצילום הרבה יותר מקום לעשות את זה.
אבל דווקא כאן עולה שאלה מעניינת: כמה אנשים באמת ירצו לשלוט בכל זה?
אחד היתרונות הגדולים ביותר של מצלמת האייפון תמיד היה שלא צריך לחשוב. מוציאים מהכיס, מרימים ומצלמים.
והטלפון מקבל המון החלטות בעצמו בזמן הצילום.
הוספת שליטה ידנית יוצרת כמעט את ההפך. פתאום אפשר לבחור צמצם לא נכון, לעבוד עם תריס איטי מדי ולקבל מריחה, לבחור White Balance גרוע או להתעסק בהיסטוגרמה במקום ברגע שמתרחש מול העיניים.
לצלם שאוהב שליטה זו אפשרות חדשה. לצילום רגעי, דווקא האוטומציה של האייפון נשארת חלק גדול מהקסם שלו. ולכן אני לא מסתכל על Pro Controls כעל תחליף למצב האוטומטי. מבחינתי אלו פשוט שתי פילוסופיות צילום שחיות עכשיו בתוך אותה מצלמה.
ומה השתנה בטלפוטו ובאולטרה־רחבה?
וזה בדיוק המקום שבו כדאי להוריד קצת את ההתלהבות. לא הכול חדש.
לפי ההשוואה הטכנית של DPReview, מצלמת ה־Ultra Wide של ה־18 Pro נשארה אותה מצלמת 48MP מהדור הקודם, וגם מצלמת הטלפוטו נשארה ללא שינוי מה־17 Pro.
גם ב־18 Pro נשארת האפשרות ל־4x ב־100 מ"מ ול־8x באיכות אופטית מקבילה ל־200 מ"מ, יחד עם זום דיגיטלי עד 40x.
ולכן, אם אני מחזיק היום 17 Pro Max והשימוש העיקרי שלי הוא בטלפוטו או באולטרה־רחבה, אין כאן אותו שינוי שקיים במצלמה הראשית.
המצלמה הראשית עברה שינוי מהותי באופן שבו היא עובדת. מערך המצלמות כולו לא הוחלף מאפס.
ומה לגבי וידאו?
גם כאן יש כמה שינויים מעניינים.
ה־17 Pro Max כבר מסוגל לצלם 4K עד 120fps במצלמה הראשית, ותומך ב־ProRes RAW, Apple Log 2 ו־Genlock, ולכן נקודת הפתיחה שלו גבוהה מאוד.
ב־18 Pro אפל מוסיפה את היתרון של הצמצם המשתנה גם לווידאו ואת מערכת השליטה הידנית החדשה.
יש גם שדרוג ב־Cinematic: ניתן לעבוד עד 4K ב־60fps, ואפל מאפשרת להחיל אפקטי Cinematic גם לאחר הצילום על וידאו שצולם בקצב של עד 60fps. נוסף לכך, Time-lapse מגיע ל־4K עם Dolby Vision.
עבורי דווקא האפשרות לקבל שליטה פיזית בכמות האור בווידאו מעניינת. בווידאו מקצועי אני בדרך כלל לא רוצה שמהירות התריס שלי תשתנה רק משום שהסצנה נהייתה בהירה.
צמצם משתנה מוסיף עוד כלי אמיתי לשליטה בחשיפה. הוא לא מחליף ND כאשר צריך להפחית הרבה אור, אבל הוא נותן לי עוד מרווח שלא היה קיים קודם.
ואז מגיע החלק שבעיניי הרבה יותר גדול ממצלמה: האם התמונה בכלל אמיתית?
אנחנו מגיעים לתקופה מוזרה מאוד בצילום.
עד לא מזמן הסתכלתי על תמונה ושאלתי: איזו מצלמה צילמה אותה? איזו עדשה? איזה צמצם? כמה עריכה נעשתה?
היום נוספה שאלה בסיסית הרבה יותר: מישהו בכלל צילם אותה?
עם יצירת תמונות באמצעות AI ברמה שאנחנו כבר רואים היום, הגבול בין צילום, עריכה ויצירה מלאכותית הולך ונעשה פחות ברור.
ואפל מכניסה ל־iPhone 18 Pro משהו בשם Apple Reference Image.
לפי אפל, כאשר בוחרים לצלם במצב Reference, המצלמה לוכדת נתוני חיישן חתומים. Private Cloud Compute מפתח מהם תמונת Reference שאפל מתארת כבלתי ניתנת לשינוי. אפשר לצפות בה באפליקציית Photos לצד התמונה הראשית, כמו מעין נגטיב דיגיטלי, ולהשוות בין השתיים כדי לבדוק אם נעשו עריכות.
זה שינוי מעניין מאוד. לא משום שהוא משפר צבעים ולא משום שהוא מוסיף מגה־פיקסלים, אלא מפני שהוא מתייחס לבעיה שכמעט לא הייתה קיימת בעולם הצילום עד לפני כמה שנים: מקור התמונה.
אבל גם מנגנון Apple Reference Image לא יכול להוכיח שהסיפור שמאחורי התמונה אמיתי
וזה ההבדל שחשוב לי לעשות.
Apple Reference Image נועד לתת נקודת ייחוס שמייצגת את מה שהחיישן ראה בזמן הצילום. אפשר להשוות אותה לתמונה הראשית ולראות אם נעשו בה שינויים, וכך לקבל שכבת אימות נוספת סביב מקור התמונה.
אבל זה עדיין לא אומר שהכיתוב שמתחת לתמונה נכון. זה לא מוכיח את ההקשר שבו האירוע התרחש, וזה בוודאי לא מונע ממישהו לביים סצנה אמיתית לחלוטין ואז לתת לה הקשר שקרי.
כלומר, הטכנולוגיה יכולה לעזור לענות על השאלה "האם התמונה הזאת תואמת למה שהחיישן קלט בזמן הצילום?"
היא לא יכולה לפתור לבדה את השאלה "האם הסיפור שמספרים לי באמצעות התמונה נכון?"
בעידן AI, ההבדל בין שתי השאלות האלה הולך להיות קריטי.
אז מה באמת ישתנה אצלי, עם iPhone 17 Pro Max ביד?
זאת מבחינתי השאלה הכי מעניינת בכל ההכרזה, כי אני לא מגיע מאייפון ישן.
ה־17 Pro Max שלי כבר מחזיק מערכת של שלוש מצלמות 48MP, טלפוטו 4x ו־8x באיכות אופטית, ProRAW, צילום 4K120, ProRes RAW, Log 2 ויכולות Computational Photography מתקדמות מאוד.
אז אם אני עומד באמצע היום, מוציא את הטלפון ומצלם נוף באור טוב, אני לא מצפה שה־18 Pro Max יהפוך פתאום את התמונה לעולם אחר.
גם הזום לא עבר מהפכה. גם האולטרה־רחבה לא קיבלה קפיצה דומה. גם כמות המגה־פיקסלים במצלמה הראשית נשארה 48MP.
אם יהיה הבדל מורגש עבורי, אני מצפה לראות אותו בעיקר במצבים מסוימים: בלילה ובפנים, שם f/1.48 מאפשר להכניס יותר אור; בסצנות שבהן אני רוצה יותר עומק שדה; ובמצבים שבהם אני רוצה לקחת בעצמי שליטה על מהירות התריס, ה־White Balance והחשיפה.
וכשמקור התמונה חשוב, Apple Reference Image מוסיף שכבה חדשה שלא קיימת אצלי ב־17 Pro Max.
אלה לא בהכרח דברים שאראה בכל צילום. אבל אלה דברים שמשנים את הדרך שבה אפשר לצלם.
היתרון הגדול מבחינתי: יותר החלטות עוברות לידיים שלי
סמארטפונים הפכו למצלמות מדהימות דווקא משום שהם מקבלים הרבה החלטות בשבילנו.
אבל לצלם זה לפעמים גם החיסרון שלהם. אני רואה סצנה בצורה מסוימת, והמכשיר מפעיל שכבות של עיבוד חישובי כדי להגיע לתוצאה הסופית.
ה־18 Pro לא מבטל את זה. רחוק מכך.
אבל הצמצם, התריס, ה־White Balance וה־Histogram נותנים לי קצת יותר מקום להתערב לפני שהקובץ נוצר.
וזה מבחינתי ההבדל בין עוד שיפור בתוכנה לבין שינוי בפילוסופיה של המצלמה.
והמגבלה שנשארת: פיזיקה עדיין נשארת פיזיקה
אפשר לכתוב על ארבעה ערכי צמצם. אפשר לכתוב "Pro". אפשר להכניס Histogram.
אבל החיישן והאופטיקה באייפון עדיין קטנים בהרבה ממערכת Full Frame, ולכן עומק השדה לא יתנהג באותה צורה.
טווח השליטה כאן הוא f/1.48 עד f/4, ובחלק מהמצבים ההבדל יהיה עדין יותר ממה שהמספרים לבדם גורמים לו להישמע.
זו לא ביקורת על הטכנולוגיה. זו פשוט אופטיקה.
והעובדה הזאת גם מסבירה למה Computational Photography ממשיכה להיות חלק גדול מהתוצאה הסופית.
ואולי זו בעצם המגמה המעניינת באמת
אני מסתכל על ה־iPhone 18 Pro ופחות רואה ניסיון להפוך טלפון למצלמת Sony, Canon או Nikon קטנה.
אני רואה משהו אחר.
ב־iPhone 18 Pro אפל מחברת בצורה ברורה יותר בין שני עולמות: מצד אחד צילום חישובי מתקדם, ומצד שני כלים שמוכרים מעולם הצילום המסורתי כמו צמצם מכני, שליטה במהירות תריס, White Balance, Histogram, RAW ו־Log.
ובמקביל נכנסת שכבה חדשה שלא עמדה בעבר במרכז עולם הצילום באותה עוצמה: אימות מקור בעולם שבו AI מסוגל לייצר תמונה שלא הייתה קיימת מעולם.
שני העולמות מתקרבים אחד לשני. המצלמה הופכת חכמה יותר. הטלפון הופך קצת יותר למצלמה.
מבחינתי, ה־iPhone 18 Pro מספר סיפור גדול יותר מהשדרוג השנתי
אני לא מסתכל עליו ושואל אם הוא "טוב יותר" מה־17 Pro Max שלי. ברור שיש בו חומרה חדשה ויכולות שלא קיימות בדור שלי.
השאלה שמעניינת אותי היא אחרת: לאיזה כיוון הצילום בסמארטפון הולך?
וה־18 Pro נותן תשובה די ברורה.
מצד אחד, עוד AI ועוד Computational Photography. מצד שני, יותר שליטה ידנית ופיזית לצלם.
ובאמצע מתחילה להתפתח שכבה חדשה לגמרי של צילום: אמון.
לא רק איך התמונה נראית. לא רק כיצד היא צולמה. אלא האם אנחנו יכולים לדעת מאיפה היא הגיעה.
אולי בעוד כמה שנים, כשנפתח תמונה באינטרנט, נתוני החשיפה יהיו הדבר הכי פחות מעניין לגביה.
השאלה הראשונה תהיה: האם מישהו באמת היה שם ולחץ על המצלמה?
והשאלה הזאת, הרבה יותר מעוד מגה־פיקסל או עוד שלב בזום, היא מבחינתי הדבר שהופך את הדור הזה למעניין.
מה חושבים?
עוד אין תגובות
עוד אין תגובות. תהיו הראשונים.