כוס קפה מול הרי האלפים

יש טיולים שאני מתכנן חודשים מראש. אני יודע לאן אני טס, איפה אני ישן, מה אני רוצה לצלם, ולפעמים אפילו עוד במהלך טיול אחד כבר מתחיל לחשוב על היעד הבא. אבל בסוף שנת 2018 קרה לי משהו אחר לגמרי: טיול שלא תוכנן כמעט בכלל, החלטה של רגע, מחיר שגרם לי לעצור ולחשוב, וטעות קטנה שגיליתי רק אחרי שההזמנה כבר הייתה סגורה. בדיעבד, אותה טעות הפכה לאחת מחוויות החורף שאני זוכר הכי טוב עד היום.

הכול התחיל משלג בחדשות

זה היה בסוף דצמבר 2018, ממש בתקופת הכריסמס ולפני השנה החדשה. באחד הימים ראיתי בחדשות שלגים מטורפים בצרפת, ואני זוכר שהסתכלתי על התמונות ואמרתי לעצמי שאני חייב לטוס. לא היה לי יעד מסודר, לא מלון, לא טיסה ולא מסלול. היה לי רק דבר אחד בראש: אני רוצה חורף אמיתי. שלג, הרים, קור, מצלמה, ולצאת כמה שיותר מהר.

הלכתי למנהלת שלי באותה תקופה, שלצורך הסיפור נקרא לה ישראלה, ואמרתי לה שאני חייב חופש. עוד לא ידעתי אפילו מה אני עומד להזמין, אבל כבר החלטתי שאני טס. חזרתי הביתה והתחלתי להפוך את האינטרנט: טיסות לצרפת, מלונות, חבילות נופש, אתרי השוואות וכל מבצע שמצאתי. הבעיה הייתה שזו תקופת הכריסמס, ממש רגע לפני השנה החדשה, והמחירים היו בשמיים. המקומות הטובים כבר התמלאו ומה שכן מצאתי היה רחוק מאוד ממה שתכננתי להוציא.

ואז מצאתי חבילת סקי

אחרי לא מעט חיפושים ראיתי פתאום חבילת סקי. רק הייתה בעיה קטנה: בחיים לא עשיתי סקי. למעשה, עד אותו רגע מעולם לא טסתי לחופשת סקי וגם לא באמת עניין אותי ללמוד סקי. אני רציתי להגיע להרים, לראות שלג ולצלם. פתחתי את החבילה, הסתכלתי על המחיר וקיבלתי כמעט חור בעיניים. משהו באזור 6,000 עד 7,000 אירו.

ישבתי מול המסך ואמרתי לעצמי שזה סכום מטורף, שזה לא מתוכנן ושכל הסיפור הזה התחיל בסך הכול מכמה תמונות של שלג שראיתי בחדשות. ניסיתי לשכנע את עצמי לרדת מזה, אבל מצד שני כבר הייתי לגמרי בתוך הרעיון. בסוף אמרתי לעצמי שזו חוויה של פעם בחיים ולחצתי על אישור. זהו. החופשה הוזמנה.

רגע, למה כתוב שאני נוחת בציריך?

רק אחרי שסיימתי את ההזמנה התחלתי לעבור בצורה מסודרת יותר על הפרטים. ואז אני רואה: ציריך. הסתכלתי שוב. ציריך. אני זוכר את הרגע הזה ואומר לעצמי: מה ציריך? אני בכלל רציתי לטוס לצרפת. רק אז נפל לי האסימון שהחבילה שהזמנתי בכלל לא הייתה בצרפת. הזמנתי חופשה בשוויץ.

בהתחלה הייתה לי מין פאניקה קטנה. איך לעזאזל הצלחתי להזמין חופשה במדינה אחרת בלי לשים לב? אבל לפני שהספקתי להיכנס לסרט, פתחתי את גוגל והתחלתי לראות תמונות של האזור. הרים מושלגים, עמקים לבנים וכפרים שנראו כאילו יצאו מתוך גלויה. תוך כמה דקות התגובה שלי השתנתה לגמרי. הייתי בשוק, הייתי בהלם, הייתי המומה. פתאום הטעות כבר לא נראתה כמו טעות בכלל.

זו הייתה גם הפעם הראשונה שלי בשוויץ, ומה שהפך את כל הסיפור לעוד יותר מטורף הוא שמרגע ההזמנה ועד הטיסה היו בסך הכול שלושה ימים. לא היה לי כמעט זמן להתארגן, אבל מצד שני זה היה כל הקסם של הטיול הזה. הכול קרה מעכשיו לעכשיו.

הבומבה הראשונה של הקור

נחתתי בציריך בשעות הלילה המאוחרות. אני זוכר את הרגע שבו יצאתי מהמטוס והקור פשוט תפס אותי. משהו באזור מינוס חמש מעלות. לא הקור הישראלי שאנחנו קוראים לו "קפוא" כשבחוץ 12 מעלות, אלא קור אמיתי. אחרי הנחיתה יצאתי וראיתי מישהו שמחכה עם שלט שעליו היה כתוב RON ROV. סימנתי לו שזה אני, נכנסתי לרכב, ומשם התחילה נסיעה של בערך שעתיים לכיוון מלון הסקי.

כל הדרך הייתה בחושך. לא באמת יכולתי להבין לאן הגעתי או מה נמצא מסביבי. אני רק זוכר את הכבישים, את הקור ואת התחושה הזאת של מקום חדש שאתה עדיין לא יודע איך הוא נראה. הגענו למלון בערך בשש או שש וחצי בבוקר, כשהכול עדיין היה חשוך, נכנסתי לחדר והלכתי לנוח.

ואז פתחתי את החלון

כשהתעוררתי בבוקר ניגשתי לחלון ופתחתי אותו. באותו רגע קיבלתי סנוור של החיים. הכול היה לבן. לא קצת שלג על גג ולא כמה פתיתים על הכביש. הכול. ההרים, הגגות, הכבישים וכל מה שהצלחתי לראות מסביבי היה מכוסה בשלג.

רק אז באמת הבנתי איפה אני. בלילה הגעתי בחושך מוחלט, ובבוקר התעוררתי בתוך הרי האלפים. אני זוכר שלקחתי את קופסת הסיגריות שלי, אז עוד עישנתי מרלבורו לייט, הוצאתי סיגריה, הכנתי לעצמי כוס קפה ופשוט עמדתי מול החלון והסתכלתי. לא עניין אותי באותו רגע מסלול, אטרקציה או מה אני אמור לעשות בהמשך היום. רק הקפה, הקור והנוף.

זה אחד מאותם רגעים שאני עדיין זוכר בצורה מאוד ברורה. יש מקומות שאתה מצלם בהם תמונה יפה ויש מקומות שאתה יודע שהתמונה, טובה ככל שתהיה, לעולם לא באמת תצליח להעביר את מה שהרגשת. מבחינתי זה היה אחד מהרגעים האלה.

הגעתי בדיוק בזמן

בדיעבד התברר שהגעתי ביום כמעט מושלם. יום אחרי ההגעה שלי נכנסה סערה משמעותית לאזור, וחלק מהכבישים שהיו פתוחים בזמן שהסיעו אותי מהשדה למלון כבר נסגרו. כלומר, עוד יום אחד של איחור והסיפור הזה יכול היה להיראות אחרת לגמרי. אבל אני נכנסתי בדיוק בזמן: בלילה נסעתי בכבישים הפתוחים ובבוקר קמתי לעולם לבן.

פתאום כל מה שנראה כמה ימים קודם כמו החלטה אימפולסיבית ויקרה התחיל להתחבר. כבר לא עניין אותי שתכננתי צרפת והגעתי לשוויץ, וגם העובדה שהזמנתי חבילת סקי בלי לדעת לעשות סקי הפכה בעיקר לבדיחה. בסופו של דבר אני בכלל הגעתי בשביל לצלם, ובשבילי הרי האלפים בחורף היו בדיוק המקום שרציתי להיות בו, גם אם לא ידעתי את זה כשפתחתי את המחשב שלושה ימים קודם.

לפעמים דווקא הטעות הופכת לזיכרון

אני בדרך כלל לא חסיד גדול של הדקה התשעים. כשאני מתכנן טיולים אני מעדיף לדעת מראש לאן אני נוסע, לבדוק מסלולים, מקומות צילום, מזג אוויר ומקומות לינה. בהרבה מקרים, כשאני עדיין בחו"ל, אני כבר מתחיל לחשוב על הטיול הבא. ככה אני אוהב לטייל.

אבל בסוף 2018 עשיתי בדיוק את ההפך. ראיתי שלג בחדשות, ביקשתי חופש, חיפשתי צרפת, מצאתי חבילת סקי, נבהלתי מהמחיר, הזמנתי אותה ואז גיליתי שאני בכלל נוסע לשוויץ. שלושה ימים אחר כך כבר עמדתי מול חלון של מלון בהרי האלפים עם כוס קפה ביד והסתכלתי על עולם שלם מכוסה לבן.

עד היום אני זוכר את הבוקר הזה. לפעמים אני חושב שאם הייתי מתכנן את הטיול הזה במשך חודשים, הוא אולי היה יוצא מסודר יותר, זול יותר והגיוני יותר. אבל אני לא בטוח שהייתי זוכר אותו באותה צורה.

שמחתי לשתף אתכם בחוויה הזאת של הדקה התשעים. לפעמים אנחנו מתכננים את הטיולים שלנו, ולפעמים הטיולים פשוט מוצאים אותנו.

הטיול הזה בקצרה

סוף דצמבר 2018: אני רואה שלג בצרפת ומחליט שאני חייב לטוס.  •  שלושה ימים לפני הטיסה: מתחיל לחפש חופשה ברגע האחרון.  •  ההזמנה: מוצא חבילת סקי יקרה ומזמין למרות שמעולם לא עשיתי סקי.  •  ההפתעה: מגלה אחרי ההזמנה שהיעד בכלל בשוויץ.  •  ציריך: נוחת בקור של בערך מינוס חמש מעלות וממשיך כשעתיים לכיוון המלון.  •  הבוקר הראשון: פותח את החלון ומגלה את הרי האלפים מכוסים בשלג.  •  יום לאחר מכן: סערה נכנסת לאזור וחלק מהכבישים נסגרים.