שקט ירוק באמצע הדרך
יש תמונות שאתה מתכנן מראש, ויש תמונות שפשוט קורות לך. זאת בדיוק אחת מהן. צילמתי אותה במקרה גמור, בדרך חזרה, כשעברתי בכביש שלא הייתי אמור לעבור בו בכלל כי הכביש הרגיל היה סגור. מי שלא מזהה, מדובר בנוף יפהפה של ארץ ישראל, באזור צפון הנגב והנגב המערבי, לכיוון הים. פתאום מצאתי את עצמי נוסע בין שדות שהיו פשוט ירוקים בלי סוף. ירוק על גבי ירוק, שכבות של שקט, מרחב פתוח, ואור שכבר התחיל לרכך את הכול לקראת ערב. באותו רגע ידעתי שאני חייב לעצור.זה לא היה פשוט. היו מאחוריי הרבה רכבים בגלל השינוי בכביש, ולא באמת הייתה לי נקודת עצירה נוחה. המשכתי עוד קצת, ועוד קצת, עד שמצאתי כמו פנייה קטנה לתוך השטח. הייתי עם רכב של העבודה, ירדתי לשוליים, נכנסתי פנימה, ועצרתי. לפעמים זה כל ההבדל בין עוד נסיעה רגילה לבין צילום שנשאר איתך. מהרגע שעצרתי כבר היה לי ברור שאני לא ממשיך כאילו כלום. היה שם משהו שעצר אותי מבפנים.מה שתפס אותי כאן היה קודם כל הפשטות. אין פה דרמה מוגזמת, אין פה הרים מושלגים, אין פה עיר נוצצת. רק שדה, אור, רוח, וקווים רכים של אדמה פתוחה. אבל דווקא בגלל זה יש פה כוח. זה מסוג הנופים שמי שלא עוצר לידם, יכול לפספס אותם לגמרי. ומי שכן עוצר, מגלה רגע שנראה כמעט לא אמיתי. זה אפילו הזכיר לי את הרקע הקלאסי ההוא של Windows, רק בגרסה של ארץ ישראל. משהו כל כך נקי, כל כך פתוח, וכל כך שליו, שקשה להאמין שהוא פשוט חיכה שם בצד הדרך.נשארתי שם הרבה יותר ממה שתכננתי. צילמתי בערך מאתיים או שלוש מאות תמונות, אולי אפילו יותר, כי לא הצלחתי להפסיק. נשארתי גם כשהאור כבר ירד, וצילמתי עוד ועוד, עד השעות שלקראת לילה. היה שם קור חזק מאוד, ואני בכלל הייתי עם חולצה קצרה, אבל זה כבר לא עניין אותי. יש צילומים שאתה עושה ושוכח מהם אחרי זמן, ויש צילומים שאתה מרגיש באותו רגע שהם הולכים להישאר איתך. זה בדיוק אחד מהם.היום התמונה הזאת מסמלת לי בעיקר שקט. שקט אמיתי. לא רק בגלל מה שרואים בה, אלא בגלל מה שהרגשתי שם. זה היה רגע של עצירה אמיתית בתוך יום רגיל, רגע שבו שום דבר לא היה מתוכנן אבל הכול התחבר בדיוק כמו שצריך. בשבילי זאת תזכורת לזה שגם באמצע הדרך, גם בלי הכנה, גם במקום שאנשים אחרים היו חולפים לידו בלי להסתכל, אפשר למצוא יופי עצום. לפעמים כל מה שצריך זה לעצור, לנשום, ולהבין שהרגע הזה לא יחזור שוב באותה צורה.