שבריר שנייה של עוצמה
יש רגעים בצילום שאתה לא מקבל בהם הזדמנות שנייה. אתה עומד במקום, מרוכז, יודע שמשהו הולך לקרות, אבל הכול נקבע בתוך שבריר שנייה. או שתפסת את זה בזמן, או שזה הלך. בצילום של מטוסים זה מורגש אפילו יותר, כי הכול קורה מהר, חד, ובכוח שקשה להסביר עד שאתה לא עומד שם באמת ורואה את זה מול העיניים.מה שתפס אותי בתמונה הזאת הוא לא רק המטוס עצמו, אלא התחושה שהוא יוצר כשאתה נמצא מתחתיו ורואה אותו עובר מולך. זה רגע שמזכיר לך כמה אתה קטן מול דבר כזה. מדובר במכונה ששוקלת טונות, ובכל זאת היא מתרוממת, חותכת את האוויר, ונראית לרגע כאילו היא עושה את הבלתי אפשרי בצורה טבעית לגמרי. יש בזה משהו שקשה להישאר אדיש אליו. זה לא רק כלי תחבורה, זה שילוב של כוח, דיוק, הנדסה, ותנועה ברגע אחד.את התמונה הזאת צילמתי מהרמפה בשדה התעופה, ושם התחושה חזקה אפילו יותר. אתה לא רואה רק מטוס בשמיים, אתה מרגיש את הנוכחות שלו. את המשקל, את המהירות, את השניות הבודדות שיש לך להגיב. זה בדיוק מה שאני אוהב בצילום מהסוג הזה. הוא מאלץ אותך להיות חד, מוכן, ומחובר לרגע. אין פה מקום להסס. אם פספסת, נגמר. אין דרך להחזיר את אותו פריים בדיוק.מעבר לזה, התמונה הזאת מסמלת בשבילי גם חיבור אישי מאוד בין שני עולמות שאני אוהב. אני חובב תעופה וסימולטורים, ותמיד נמשכתי לעולם הזה של מטוסים, טיסה, והכוח המטורף שיש במכונות האלה. בשלב מסוים החלטתי לחבר את זה גם לצילום, ופתאום הבנתי כמה עוצמה יש בשילוב הזה. לא רק לראות מטוס, אלא גם לתפוס אותו נכון. לא רק להתלהב ממנו, אלא לדעת לעצור רגע אחד בזמן ולהפוך אותו למשהו שאפשר להסתכל עליו שוב ושוב.וזה אולי הדבר שאני הכי אוהב בפריים הזה. העובדה שתמונה אחת יכולה להחזיק בתוכה כל כך הרבה. עובדה שגם הרבה אחרי שצילמתי אותה, אני עדיין יכול לדבר עליה, לזכור את הרגע, את הזווית, את העוצמה, ואת מה שעבר בי כשהמטוס עבר שם. מבחינתי זה הכוח האמיתי של צילום. לקחת שבריר שנייה, ולתת לו משקל של זיכרון שלם.